פסק-דין בתיק בג"ץ 9185/05

השופט א' גרוניס:

1.        בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי יוסדר מעמדו של העותר 1 (להלן - העותר) בישראל. כן, מתבקש צו ביניים שיימנע את מעצרו של העותר ואת הרחקתו מן הארץ עד למתן החלטה סופית בעתירה.

2.        העותר הינו אזרח תאילנד, יליד שנת 1966, אשר נכנס לישראל בשנת 1984 באמצעות אשרת עבודה והועסק בתחום החקלאות. עם הגיעו ארצה הכיר העותר אזרחית ישראלית ועבר להתגורר עימה. הקשר בין השניים נמשך קרוב לחמש שנים. לבני הזוג שני ילדים משותפים בעלי אזרחות ישראלית, הם העותרים 3-2. העותרת 2, ילידת שנת 1985, והעותר 3, יליד שנת 1986, משרתים בצבא. עוד יצוין, כי מאחר ובני הזוג הוכרו כידועים בציבור, חויב העותר עם פרידתם בתשלום מזונות עבור ילדיו. משלא עמד העותר בתשלומי המזונות אף הוצא נגדו לפני כשנתיים צו עיכוב יציאה מן הארץ. בשנת 1990 התחתן העותר עם אזרחית הפיליפינים, אשר שהתה בישראל כעובדת זרה. לשניים נולדו שלושה ילדים. יצוין, כי אביו של העותר הגיע ארצה מתאילנד בשנת 1980 לעבוד בחקלאות. האב קיבל אזרחות ישראלית בשנת 1996. במרוצת השנים נעצר העותר מספר פעמים על ידי משטרת ההגירה באשמת שהייה בלתי חוקית בארץ, אולם בכל פעם הוא שוחרר תוך שניתנו לו ארכות שונות להסדיר את מעמדו. ביום 20.5.05 פג תוקפה של אשרת השהייה הזמנית שניתנה לעותר. החל מאותה עת לא נענו בקשותיו השונות של העותר להארכת אשרות השהייה. מעצרו האחרון של העותר אירע ביום 5.9.05. בהתאם להחלטת הממונה על ביקורת הגבולות שוחרר העותר ממשמורת בתנאים מגבילים, וכן נקבע כי עליו לעזוב את הארץ לא יאוחר מיום 6.10.05.

3.        בעתירה דנא מבקש העותר כי תוענק לו אזרחות ישראלית מכוח סעיף 9(א)(4) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן - חוק האזרחות). בהתאם לאמור בסעיף זה, רשאי המשיב להעניק אזרחות לתושב ישראל בתנאים שונים, ביניהם שאחד מבני משפחתו שירת שירות פעיל בצבא. לחלופין, מבקש העותר כי יינתן לו מעמד של תושב (ארעי או קבוע) בישראל.

4.        דינה של העתירה להידחות על הסף. עניינה של העתירה הוא בבקשה לאיחוד משפחות בין בני משפחה אשר אינם בני זוג. כידוע, הליך כאמור מבוסס על שני שלבים נפרדים. השלב הראשון, שבסופו מוענקת לאזרח הזר זכות לישיבת קבע בישראל, נשלט כל כולו על ידי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. השלב השני, שתכליתו הענקת אזרחות, חוסה תחת ההסדר הקבוע בחוק האזרחות. אין חולק, כי המקרה שלפנינו נופל בגדרו של השלב הראשון. משכך הם פני הדברים, יכולה  העתירה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. משמע קיים סעד חלופי (בג"ץ 2585/04 סוטניקובה נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 959-958).

5.        בתגובתו של המשיב לעתירה הוא מצביע על שני מסלולים בהם יכול ללכת העותר על מנת להסדיר את מעמדו בארץ. ראוי, על כן, שהעותר יפנה למשרד הפנים בבקשה מתאימה ומוקדם ככל האפשר. היה ופנייתו לא תיצלח יוכל הוא לעתור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. רשמנו לפנינו, כי בתגובתו של המשיב אף נאמר שאם העותר יפנה בבקשה מתאימה למשרד הפנים תוך 60 ימים, הוא לא יורחק מן הארץ עד לקבלת החלטה בעניינו.

6.        העתירה נדחית איפוא על הסף, בכפוף לאמור לעיל בעניין הרחקתו של העותר מן הארץ.

           ניתן היום, י"ח בחשון תשס"ו (20.11.05).

           ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט                                 ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: